בשנים האחרונות הולך ותופס את מקומו הראוי שוק הפשפשים של יפו. חדשות לבקרים נפתחות בו חנויות, מסעדות, אאוטלטים של חברות ענק ואפילו מכון יופי אחד......ובעצם מה לא?

המבחר כאן עצום ואין כמעט דבר שאינך יכול להשיג: מבעלי מלאכה מיוחדים שכבר פסו מן הארץ ועד מעצבי אופנה מובילים, מאוכל גורמה מפונפן ועד המקומות הכי פשוטים וטעימים...ובייחוד אם יש בהם ניחוח של פעם.

איזה כיף זה לגלות מקום כזה. ממש מרגש להיכנס לחומוסייה הקטנה "פיירוז" הנמצאת ברחוב הראשי של השוק, "עולי ציון" 24. איך שראיתי את בקבוקי ה"גזוז של פעם" ניצבים להם בגאווה כאילו ניצחו את הזמן, אמרתי לעצמי: "ואללה, הנה יש כאן משהו אחר". מן תחושה נעימה של מקום מוכר, ביתי.

כבר בפתח המקום פגשתי את פניו המחייכים של האיש שהקים את המקום, חומוסייה מסעדונת קטנה, בסך הכול יש בה 22 מקומות ישיבה. קטן קטן, אבל מה זה חם.  מי שמתיישב, מי שטועם, מי שנכנס, נכבש! לפחות זה מה שקרה לי. אחרי קבלת הפנים החמה וטעימה מהחומוס הטעים-טעים ומהטחינה שיש בה טעם ילדות רחוקה, ומהפלאפל המיוחד.....נכבשתי!

למי שלא יודע, שמה של המסעדה ניתן לה על שם הזמרת הלבנונית הנערצת ביותר ברחבי העולם הערבי ופירושו קצף הגלים. זהו גם שמו של משקה מיוחד במינו אותו ניתן להשיג במקום: בירה לבנה ללא אלכוהול בתוספת טעם אננס. משקה שמוצאו ממצרים וממנו נגזר שם המסעדה. מאוד טעים, מרענן, מיוחד ובהחלט מומלץ.

ככה בשקט, לאט לאט, הולכת "פיירוז" וצוברת לה קהל מאמינים נאמן המגיע במיוחד לאחר שהציץ ונכבש. בימי שישי פתוח כאן עד אחרון המבקרים בשוק. 

בכלל יש משהו מאוד נעים וזורם בשוק. כל העדות, כל הפסיפס האנושי של יפו עובר כאן, מהתושבים המבקרים במסגד סיקסיק הקרוב ובדרכם עוצרים לאכול, לומר שלום, ועד אחרוני הפליטים מסודן המוצאים ביפו אוזן קשבת המדברת ומבינה את שפתם.

הפשפשוק של ימי חמישי בערב, יוזמה נהדרת הן לאורחים והן לבעלי העסקים. זה נותן לכולנו חשיפה עצומה. מגיעים אנשים מכל רחבי הארץ והמון תיירים והמפגש הזה מפתח ומלמד. זה טוב לעסקים, זה טוב ליפו. יפו המקבלת את כולם. אפילו השפה פה מיוחדת, מן בליל של ערבית-עברית שאופייני כל כך ליפואים. 

כך מתפייט לו מוחמד סטל, הבעלים של המסעדה, בן למשפחת סטל הענפה, משפחה ותיקה ומכובדת המונה כיום כ-800 איש, רבים ממנה אנשי חינוך ודת וכך אף מוחמד שהוא בכלל מורה למדעי-המחשב בתיכון עירוני י"ב בו סיים את לימודיו התיכוניים ואליו שב כדי ללמד לאחר סיום התואר באוניברסיטת תל-אביב.

"אז למה דווקא חומוס," שאלתי את מוחמד. "הרי יש בסביבה חומוסולוגים רבים ואפילו ידועים וטובים?"

"כשיורד גשם הוא יורד על כולם", הוא עונה לי בחיוך רחב. "אני לא בתחרות עם אף אחד. אנחנו עובדים בקטן, אבו-יוסוף ואני. בשקט. הקהל ברוך השם גדל מרגע לרגע. אם אלה אורחים המגיעים לשוק, אם אלה אנשי השוק עצמם, או כאלה המזמינים בטלפון ומגיעים לקחת את האוכל. אני מאוד אוהב את העבודה, לא עזבתי את החינוך. כרגע חופש גדול ובשאר ימות השנה אני משלב בין שני המקומות. אני על האירוח ואבו-יוסוף מנצח על הכנת האוכל."

אבו-יוסוף או בשמו המלא איברהים ג'אוורנה, איש יקר עליו אפשר לומר כי ינק את המסבחה מרגע שנולד... כבר בהיותו ילד קטן בילה במסעדה של אביו בעג'מי. הוותיקים בוודאי זוכרים את "9 הבנים", מקום מיתולוגי שפעל שנים עד תחילת שנות השמונים אותו הקים אבו-איברהים ושם כאמור בילה ולמד את מסתורי החומוס אבו-יוסוף, הלוא הוא איברהים הקטן. 

ההורים שרצו "שלילד יהיה מקצוע רציני" שלחו אותו ללמוד בניית מצברים...והוא,  ילד טוב יפו, עשה זאת במשך 12 שנה! עד שגברו עליו הגעגועים לאהבה הראשונה שלו: החומוס.

"חומוס עושים מהנשמה", הוא אומר. "אני לא שוקל, על 'באראכה'".יענו, על העין. מאז שחזר לתחום היה שותף בהקמתן של מספר מסעדות ביפו וביבנה. ביניהן, חאג' כחיל ואבו מרוואן. המפגש המוצלח עם אחמד הוליד את "פיירוז"...איזה כיף לנו!

והמחירים? ממש ממש שווים לכל נפש. דוגמות? קומפלט: בחירה בין חומוס/מסבחה/פול +צ'יפס+פלאפל+סלט וחמוצים תעלה 23 שקלים. גזוז של פעם לארוחה? תוספת של שלושה שקלים! מחיר שאפילו דיירי האוהלים יכולים לעמוד בו....כוס גזוז עולה חמישה שקלים.

יש כאן גם סביח בפיתה: 12 שקלים. שקשוקה: 22 שקלים. חומוס+חמוצים+פיתות: 22 שקלים. משולש [חומוס+פול+מסבחה] 17 שקלים.

אז למה אתם מחכים?

לפרטים מלאים על חומוס פיירוז - לחצו כאן