אני זוכרת את דוקטור דוליטל היטב. הוא תמיד היה ה"רובין הוד" של החיות שמחלץ אותן מכל צרה, דובר את שפתן ופשוט חי אותן. אני אפילו זוכרת שפעם אחת דוליטל היה קומיקאי מגניב שקראו לו אדי מרפי, שהתרוצץ ברחבי סן פרנסיסקו והציל בעלי חיים תוך כדי שילוב של הומור ודחקות אמריקניות...

והנה בשנת 1995, היישר מוונקובר הרחוקה, הגיע לארץ דוליטל מקומי בשם דיוויד כהן, שעלה בשם הציונות והמשיך את קריירת הווטרינר בשם אהבתו הרבה לבעלי החיים באשר הם. 

"אחרי שעבדתי כווטרינר במשך שנים רבות בוונקובר, החלטתי להיות וטרינר בישראל. התמקמתי בהרצליה ולאחר שצברתי כ-200 לקוחות, פתחתי קליניקה פרטית  שכבר קיימת כ-13 שנה".

 

למרות שהגשים את חלומו להיות וטרינר בארצנו, האהבה האמיתית שלו חיכתה לו דווקא באתר ההיכרויות ג'י-דייט, שם פגש את אשתו היפואית נועה, התאהב בה ובשם הרומנטיקה היגר אחריה מהרצליה ליפו. 

"המצחיק הוא שהדבר הראשון שכמעט כל אחד שואל אותי זה על ההבדל בין יפו להרצליה. רובם חיים בעולם של סטריאוטיפים ובטוחים שיותר נוח, טוב וכיף בהרצליה פיתוח. אני דווקא מודה שהרבה יותר נוח וכיף לי ביפו. כאן אני מרגיש בבית. יפו דומה מאוד למקום שבו גדלתי, היא עיר בינלאומית, יש בה את שלושת הדתות, עשירים ועניים, ובשבילי זה הנורמלי, זה הבית".

תוך כדי טיולי כלבים יומיים ביפו, הכיר דיוויד אנשים רבים שהמליצו לו לפתוח מרפאה ביפו, והוא אכן פתח כאן מרפאה וטרינרית ועד היום הוא נע בין שני סניפיו, בין שתי הערים. "בהתחלה הייתי משוכנע שהסניף היפואי יהיה מעין סניף קטן, שלוחה של הרצליה, אבל עם הזמן הקליינטורה גדלה והמקום לא מפסיק להתרחב".

האוכלוסייה המגיעה למרפאת vets4pets ברחוב יהודה ימית היא מגוונת מאוד ומשקפת את רב-גוניותה של יפו. "יש את הצעירים המוסלמים שרבים מהם מתחילים לגדל כלבים וחתולים, לעומת הדור הקודם שמעדיף להחזיק תוכים וחתולים. בנוסף, מצד אחד מגיעים אליי התושבים האמידים יותר שמתגוררים בפרויקטים היוקרתיים, ומצד שני יש אנשים רבים הנמצאים על סף העוני שמגדלים כלב או חתול, ואין לי בכלל מושג איך הם מצליחים להאכיל את החיות".

מעבר לכך, קיימים גם ה"לקוחות האקטיביסטים". אותם יפואיים שמכורים לחיות הרחוב של יפו ויחרפו נפשם רק כדי לזכות בחיוכו של חתול שזה הרגע חיסל את נשנושי הרחוב שהם סיפקו לו. "יש לי שני לקוחות, שתי נשים נוצריות מהכנסייה בגילאי 65 בערך, שמאכילות את כל חתולי הרחוב של  העיר העתיקה, מביאות אליי חתולים פצועים, וסועדות אותם. יש להן ממש לב ענק שמכיל את כולם".

המרפאה הזאת היא הרבה יותר מעוד קליניקה לחיות והיא מניעה סביבה סצנות שלמות שכאילו לקוחות מרומן של בלזאק; מחתול שנופל מהקומה הרביעית דווקא בבוקר של יום כיפור ועד לכלב שבלע פיתיון של דיג תמים, שביקש לדוג בשלווה ובשקט.

"יש אנשים קבועים ביפו שמגיעים לקליניקה מסיבות שונות ומשונות. יש כאלה שבאים כדי להישקל במשקל של המרפאה, יש ילדים מהשכונה שיושבים שעות ומציצים פנימה בסקרנות ויש אפילו שישה ילדים שגרים מעל המרפאה והם מלטפים את החיות, שואלים שאלות, ואני מסביר להם על הטיפול שאני עושה לחיה".

סיפור האהבה היפואי של דיוויד ממשיך להתגלגל והוא עבר בגנטיקה גם לכלבתו האהובה ג'ני. ג'ני הקטנה התקבלה תחילה בקרירות ובחשש על ידי ילדי השכונה שפחדו ממנה, ואילו כעת הם רצים אחריה, קוראים בשמה ומחפשים את חברתה. "אני מרגיש לפעמים ממש כמו ה'חלילן מהמלין' שג'ני הולכת בראש ואחריה נוהרים ילדים שרבים על מי יחזיק את הרצועה ויוציא אותה לטייל".

אין ספק שבשביל דיוויד, יפו היא סיפור אהבה. ואם גם לכם בא להיכנס אל חוות החיות, לעשות פוצי-מוצי לחתולי הפנסיון של המרפאה, או סתם להישקל במשקל ולראות עד כמה אתם מחוטבים, אז פשוט קפצו אל המרפאה ואפילו אם אין באמתחתכם חיית מחמד.

לפחות ככה תפגשו את דוליטל העכשווי ותספחו אל נפשכם את אהבת החיות הבלתי נדלית שלו ובעלי החיים של יפו יהיו מאושרים יותר מאי פעם.